סכניני נ' חברת הדואר ישראל בע"מ

פסק דין

א.העובדות הצריכות לעניין:

1.בכתב תביעתו טען התובע כי נקשר בהסכם עם מנהל סניף הדואר בכפר ג'דיידה – מכר, על מנת שסניף הדואר הנ"ל יפיץ בכל תאי הדואר של הכפרים ג'דייה ומכר 2,000 עלונים בהם פרסום לחנות אשר בבעלותו של התובע.

תמורת חלוקה זו התובע שילם לנתבעת סך 400 ₪.

לאחר זמן מה ומשבקש התובע לודא כי אכן חולקו העלונים, נסתבר לו כי הללו חולקו אך ורק בכפר ג'דיידה, וזאת בניגוד למוסכם. יש לציין, כך לטענת התובע, כי מנהל סניף הדואר בכפרים נכח בבדיקה זו.

בתביעתו מבקש התובע להשיב לו סך הסכום ששילם עבור חלוקת העלונים, סך עלות הדפסת מחצית העלונים, אשר לא חולקו, וכן 3,000 ₪ כנגד הנזק שנגרם לבית עסקו כתוצאה מאי חלוקת העלונים.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי אין היא אחראית כלל על פי החוק לגניבה של עלונים, שכן אין מדובר בדואר רשום. עוד הוסיפה וציינה כי אף אם היא תימצא אחראית, אזי גובה האחריות הינו מוגבל לגובה הנזק הישיר בגין אי הפצת העלונים ולא בגין נזקים עקיפים.

כמו כן ציינה הנתבעת ולחילופין כי הפצת העלונים נעשתה ע"י קבלן עצמאי עמו התקשרה, ועל כן יש לראות בו בלבד כאחראי לאי הפצת העלונים, ועל כן נשלחה אליו הודעת צד ג'.

3.בהודעת צד ג' אותו שלחה הנתבעת לצד ג' טענה היא כי ע"פ הסכם שנחתם בינה לבינו היה עליו להפיץ כל העלונים בשני הכפרים, ועל כן ואם יוכח כי אכן הללו לא הגיעו ליעדם כי אז יהא עליו לפצותה בגין הנזקים להם טוען התובע.

4.בכתב ההגנה של צד ג' טען הוא כי ביצע את עבודת הפצת העלונים על הצד הטוב ביותר. כן ביקש לציין כי בכל כפר מכר ישנן כ – 1,600 תיבות דואר, ועל כן סביר שלא בכל התיבות חולקו העלונים מהסיבה שכמות התיבות הינה גבוהה יותר מכמות העלונים שחולקו בשני הכפרים יחדיו.

ב.הדיון

1.בדיון שהתנהל ביום 30/11/09 ענה צד ג' לשאלת התובע ואמר כי מספר ימים לאחר שביצע הפצת העלונים בתיבות הדואר הגיעו אליו הוא ומנהל הנתבעת, ושאלו האם חולקו כל העלונים, ובמענה לשאלה ענה כי אכן חולקו כל העלונים בשטח כפר מכר.

2.בסוף הדיון ולאחר שניתנה לצד ג' האפשרות להיבדק במכונת אמת וכן לאחר שנתן הסכמתו להיבדק וכן לכך שתוצאות הבדיקה יהוו ראיה מכרעת לצורך כתיבת פסה"ד, נשלח צד ג' לביצוע בדיקת הפוליגרף.

ג.הכרעה:

1.לאחר קריאת טיעוני הצדדים, שמיעת טענותיהם בפני ועיון בתוצאות בדיקת הפוליגרף אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

2.אני קובעת כי גרסתו של התובע הותירה עלי רושם אמין אשר קיבל חיזוק אף מממצאי בדיקת הפוליגרף, אשר קבעו כי גרסתו של צד ג' איננה גרסת אמת.

נקבע כבר בפסה"ד בעניין ע"א 61/84 ע"א יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446, כי במשפטים אזרחיים יש להרשות הבאת תוצאות בדיקות פוליגרף לפני בית המשפט בהסכמת הצדדים, ויש גם להרשות, אם הצדדים מסכימים לכך, שתוצאות הבדיקה יחייבו אותם, ובית המשפט יפסוק לפיהן. יש לציין כי אף ע"פ הדין העברי הצדדים יכולים להסכים לקבל כראיה מוצג שהמשפט העברי אינו מכיר בו עקרונית כראיה בבית הדין, כגון הסכמה שתוצאות בדיקת פוליגרף ישמשו כראיה בדיון בין הצדדים. העמדה המרכזית במשפט העברי אינה רואה בבדיקת הפוליגרף ראיה קבילה להוכחת טענות בכלי הדין, מפני שתוצאות בדיקה זו אינן משקפות בהכרח את האמת והתרשמותו הסובייקטיבית של עורך הבדיקה עשויה להיות שגויה, אולם אם הסכימו שני הצדדים שתוצאותיה יחייבו אותם ככל הוכחה אחרת, דעת רוב הפוסקים היא שתנאם קיים.

3.אשר על כן וכאמור אני קובעת כי התביעה מתקבלת, וכי צד ג' ישלם לתובע סך 833 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות תוך 30 יום מהיום, ולא – ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

רכיב הנזק הכספי הנטען לא הוכח כלל, ולפיכך אין הוא נכלל בפסה"ד.

ניתן היום, י"א שבט תש"ע, 27 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.